Feeds:
רשומות
תגובות

ישראבלוג חזר לחיים

הבלוג השני, קו ישר הוותיק, באתר ישראבלוג-נענע חזר לחיים לאחר כמה ימי שביתה.

אינני יודע מה קרה, למה שבת ולמה חזר. בינתיים אמשיך לכתוב שם, התרגלתי, ונוח לי. אני אשמור אתר זה לגיבוי למקרה ששוב יהיו בעיות.

יעקב

שוויץ קיבלה החלטה, במשאל עם, לאסור בניית צריחים של מסגדים בתחום המדינה. הם לא אסרו בניית מסגדים או עריכת תפילות במסגדים, רק בניית צריחים מעל למסגדים. ההחלטה התקבלה, כאמור, במשאל עם, נגד ההתנגדות של ממשלת שוויץ, אבל עכשיו תיאלץ הממשלה ליישם את ההחלטה.

הדבר מעניין מכמה בחינות.

ראשית כול מבחינת זכויות האדם. אני דוגל בשמירה קפדנית על זכויות האדם במובן הרחב – הזכות לחיים, לחירות, לחופש הביטוי, חופש הפולחן, וזכות הקניין. ברור לחלוטין שהחלטה זו פוגעת בזכויות האדם. אדם יש לו זכות לבנות צריח גם אם הוא מוסלמי, וגם אם הוא דתי, וגם אם אני סולד מהדת שלו ומהתרבות האלימה שלו. כול עוד הצריח אינו פוגע בזכויות האדם של מישהו אחר – אי אפשר לאסור בניית צריחים.

חוץ מזה – זו אפליה בוטה בין אדם לאדם. מגדלי פעמונים בכנסיות מותר לבנות, וגם תרנים ועמודים עם שלטי פרסומת. זו אפליה נגד המוסלמים.

אני גם דוגל ברעיון שזכויות האדם עומדות מעל החוק, וחייבות להיות מעוגנות בחוקה ומוגנות על ידי הרשויות של המדינה. אבל החלטת הרוב במשאל העם השוויצי, בוודאי יש לה תוקף חוקתי. מי יכול לבטל אותה ? האם יש סמכות לבית משפט גבוה (הבג"ץ שלהם) לבטל משאלי עם ? באיזו זכות, על סמך מה ? חוק שחוקק פרלמנט יכול להיות מנוגד לחוקה, ומבוטל על ידי בית משפט על סמך החוקה, אבל החלטה של משאל עם יש לה תוקף חוקתי – מי יכול לבטל אותה? ובכול זאת אני לא מאמין שכל החלטה שתתקבל במשאל עם היא בהכרח תקינה. אם הרוב יחליט להטיל מס על מיעוט, למשל, זה לא יהיה תקין. משאל עם יש לו כוח גדול, אבל לא חסינות מפני שגיאות.

אז, מכול המחינות האלה, החלטה שגוייה ובלתי קבילה…

בכל זאת אינני מצליח להתרגש מזה ולהתנגד להחלטה זו בלב שלם, יש סימפטיה להחלטה. יש הרגשה: טוב שהחליטו כך. אני מנסה להבין את ההרגשה הזו.

קודם כול צריך להבין שההחלטה היא סימלית, חסרת ערך מעשי. ההחלטה לא פוגעת בחופש הביטוי, בחופש הפולחן, או בכל אספקט מעשי של חיי המוסלמים, (כמו בניית מסגדים ועריכת תפילות) היא פוגעת בביטוי החיצוני, הסימלי, של דתם. היא לא פוגעת במהות של חופש הפרט, ולא החיים שלהם, רק ברצונם של אחדים להבליט את הסמלים הקולקטיביים שלהם, לעשות תעמולה לדת שלהם, להתריס כנגד שאר האוכלוסיה. גם אם אני מודה שיש להם זכות לעשות תעמולה לדת האיסלאם, אני לא ממש מצטער על שזכות זאת נפגעה, ואני לא חושב שהזכות לעשות תעמולה לרעיונות קולקטיביסטיים היא כל כך חשובה. וזה לא שאני מזלזל בזכויות של אחרים לבטא מה שהם מאמינים בו – אני מזלזל בזכות לעשות תעמולה נגד הרעיון של זכויות האדם. כלומר – אלה שעושים תעמולה נגד זכויות האדם (מוסלמים דתיים) אינם יכולים להסתמך על מושג זכויות האדם כדי לדרוש שהמדינה תגן על זכותם להלחם נגד זכויות האדם. כלומר – הם יכולים, אבל אני לא מתלהב.

מצד שני – גם הפגיעה באחרים (השוויצרים ששונאים צריחים) אינה גדולה וממשית – כלומר גם הם לא הרוויחו שום דבר ממשי מההחלטה. זה היה לצרכים סמליים ולא ממשיים.

אזרחי שוויץ ניסו להעביר מסר: נמאס לנו מהפלישה של המוסלמים, ומהתהליך של שינוי האופי של המדינה. הם ניסו לאמור לממשלתם: או שהמוסלמים יצניעו לכם, וישתדלו לא לפגוע ברגשי האוכלוסיה המקמית, וינסו להיטמע ולאמץ את מנהגי המקום, או שעל הממשלה להגביל את ההגירה המוסלמית. השוויצרים מנסים לשמור על האופי של ארצם, ואני יכול להבין, ולסמפט עמם.

אז, בסיכום – למרות שההחלטה היא הפרה ברורה של זכויות האדם, אני תומך בה. (דרך אגב, בשוויץ יש חוק נגד שחיטה כשרה, עוד משנת 1893 – עוד פגיעה בזכויות האדם. השוויצרים מעולם לא היו אלופים של שמירה על כול זכויות האדם כפי שאני מבין אותן)

בעולם המסובך שלנו, לא תמיד קל וברור כיצד הכי טוב ליישם את העקרונות התיאורטיים שלנו.

עברתי דירה

הבלוג שבו כתבתי עד כה, הבלוג "קו ישר" באתר ישאבלוג של נענע שבק חיים. הוא לא עובד. אינני יודע מה קרה לאתר, אבל הוא מת. ניתן להיכנס אליו, אבל לא ניתן ליצור פוסטים חדשים. דווקא היה נוח, כתבתי שם מספר שנים, ולא היו לי תלונות קשות.

אינני יודע אם מת סופית או זמנית, אם יש תקלה שתתוקן, או שהם פרשו מהעסק. הם לא ענו לא-מיילים שלי. מוזר…

בינתיים אני כותב כאן…

יעקב

כלת פרס הנובל הטרייה , פרופ עדה יונת, מציעה לשחרר את כל האסירים הפלשטיניים.

אבל אחרי פיגועי הטרור הנוראיים של 2001-2002 – הגענו לקצת שקט הודות לכך שהצלחנו לכלוא רבים מין הטרוריסטים המסוכנים ביותר. עכשיו נשחרר אותם ? פרופ' יונת לא מודאגת מעשרות או מאות קורבנות חדשים שיפלו כאשר טרוריסטים אלה יחזרו לעשות את אשר הם יודעים כל כך טוב – לפוצץ אוטובוסים ?

אומר עדי שרצר ב ynet:

אפשר לסובב את זה איך שנרצה, גם אם פושעים או מחבלים חוזרים לסורם כשהם משתחררים מהכלא הרי שלכל הפחות שכשהם בתוך הכלא הם ברובם מנוטרלים. המאסר פעמים רבות הוא לא אקט של נקמה או עונש והוא מהווה למעשה הגנה על שלום הציבור. מן הבחינה הזו אין לא לפרופ' יונת ולא לחסידי המשפט העברי אלטרנטיבה כלשהי להציע.

אני חושב שפרופ' יונת לא מבינה בטרור כמו שהיא מבינה בכימיה.

יעקב

פוסט ראשון בבלוג חדש

אני פותח בלוג חדש בעברית, באתר זה.
זהו פוסט ראשון לנסיון

אני מנסה להוסיף שורה

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.