ב 1 לאורטובר 1949 הכריז הנהיג מאו דזה-טונג על הקמת הדיקטטורה הקומוניסטית בסין, בראשותו. מתנגדיו "הלאומנים", 3 מיליון איש, שבראשם עמד צ'יאנג-קאי-שק (מנהיג סין מאז 1928), – נמלטו לאי לטאיוון\פרומוזה. בכך תמה מלחמת אזרחים בת 21 שנה בין שני המחנות הנ"ל והוקם המשטר הרצחני ביותר מכול המשטרים הרצחניים הרבים של המאה ה 20.
במשך 70 שנות השלטון הקומוניסטי מתו או נרצחו כ 60 מיליון סינים – כ 45 מיליון מתו ברעב כתוצאה ממדיניות "הזינוק הגדול קדימה" של מאו [הקומוניסטים טובים בלהמציא שמות מפוצצים למעשי הזוועה שלהם] ועוד כ 15 מיליון הוצאו להורג או מתו במחנות ריכוז.
אולם, אחרי מות מאו ב 1976, שינתה סין את מדיניותה בצורה קיצונית – הם אימצו למעשה את השיטה הקפיטליסטית של כלכלה חצי חופשית, הכרה והגנה על רכשו הפרט, עידוד יוזמה פרטית ושילוב בכלכלה העולמית. כשם שסין הקומוניסטית השיגה שיאים עולמיים ברציחות ב 30 שנותיה הראשונות, הרי ב 40 השנים הבאות השיגה פלא כלכלי חסר תקדים – כשהרימה אולי כמיליארד בני אדם מעוני מרוד על סף רעבלמעמד בינוני ורמת חיים נוחה יחסית.
דבר אחד לא השתנה: השלטון הדיקטטורי המוחלט של המפלגה הקומוניסטית. בעוד האזרחים נהנים מרווחה כלכלית חסרת תקדים עבורם – השלטון נשאר בידי המפלגה, האזרחים נטולי זכויות פורמליות או פוליטיות, והם מורשים ליהנות מהרווחה והנוחות כול עוד הם סותמים את הפיות ולא עושים צרות לשליטים. שום ארגון חברתי, רעיוני, דתי, כלכלי או פוליטי לא יכול לקום מלבד אלה המסונפים למפלגה הקומוניסטית ומאושרים על ידה. אמצעי התקשורת מצונזרים, החברות העסקיות, שדומות לכאורה לחברות מערביות, כפופות למעשה לצווי המפלגה. מערכת החינוך היא כולה בבעלות המשטר ומשמשת לו שופר לשטיפת מוח. המשטר מדכא מיעוטים – כמו הטיבטים, ומחזיק כמיליון בני המיעוט המוסלמי – האויגורים – במחנות ריכוז ל"חינוך מחדש". ראה גם הדיכוי בהונג קונג כעת
סין המתחזקת והמשגשגת מפיצה את "תורתה" בעולם. המודל הסיני של קידום הכלכלה החופשית (הפרטית) בצל משטר סמכותי – Marketism-Leninism (לניניזם או בולשביזם של שוק) יש לו תומכים בהרבה מקומות שעוינים את הרעיונות המערביים של ליברליזם, זכויות אדם ודמוקרטיה. אל נשלה את עצמנו שסין היא מדינה "נורמלית" כמו כולן – אל נשלה עצמנו שסין היא ידיד או בן ברית. אופי המשטר הטוטליטרי שלה מכתיב לה את האינטרסים שלה – ואלה מנוגדים לאלו של המערב.
הרייך בן אלף השנים (גרמניה הנאצית) שרד רק 12 שנה. "עתיד העולם" – ברה"מ הקומוניסטית, התמוטטה אחרי 74 שנים. איש לא יכול לנבא כמה זמן ישרוד המשטר הקומוניסטי בסין. יש לה נקודות חוזק רבות: כוח כלכלי, פיתוח טכנולוגי, עם מוכשר, חרוץ וממושמע ומעל לכול – המספרים – האוכלוסייה הענקית. מצד שני יש לה גם חולשות: הכלכלה בנויה במידה רבה על הוקוס-פוקוס (הדפסת כסף, השקעות ומפעלים ללא תועלת), ואוכלוסייה מפותחת שלא תמיד תישאר צייתנית. הבעיה עם מדינות דיקטטוריות היא שההתמוטטות עלולה להיות פתאומית ומהירה.
אנו מאחלים לעם הסיני בריאות טובה ושגשוג, שלום וחופש. למפלגה הקומוניסטית הסינית אנו מאחלים שתגיע במהרה לפח הזבל של ההיסטוריה, בו תשכון לצד שאר המשטרים הנאציים והקומוניסטים בעולם.
המאמר הוא תרגום (מקוצר ומתומצת) של מאמר מאת ארתור צ'רנקוב – יהודי-פולני-אוסטרלי.
יעקב
כתיבת תגובה