רבים מהשליטים הגדולים והמצליחים בעבר דאגו להנציח את שמם לדורות על ידי בניית מבנים גדולים לתפארת. שליטים מצליחים – פירושו שליטים שאחזו בכס השלטון שנים רבות. כך היה לואי ה 14 שבנה (או הרחיב) את ארמון וורסאי, וכך הפרעונים שבנו את הפירמידות והמקדשים במצריים העתיקה.
השליטים המודרניים מונצחים בדרך כלל אחרי מותם, על ידי אחרים – למשל על ידי קראית שדות תעופה על שמם (בן גוריון, שארל דה גול, קנדי).
גם המנהיגים העממיים-חברתיים (קומוניסטים) של המאה ה 20 לא חופשיים מאותם שאיפות ושיגעונות גדלות (לצד שיגעונות אחרים). כך בנה השליט הרומני צ'אושסקו את "בית העם" בבוקרשט בין השנים 1982-89.
תרגיל ההנצחה של צ'אושסקו הצליח. גם לאחר שהוצא להורג בבושת פנים ב 1989, הארמון חי וקיים וכולם קוראים לו "ארמון צ'אושסקו", למרות שהשליט ה"צנוע" קרא לו "בית העם" כיאה לשליט "עממי".
עוד שליט "עממי" נפל לאחרונה – אבו מורלס (Evo Morales) מבוליבי .
המבנה הענק האפור-שחור ברקע הוא "בית העם" של בוליביה שמורלס בנה וחנך לפני כשנה. יש בבניין גם דירת פנטהאוז "צנועה" עבור מורלס עצמו, שהוא כידוע "איכר קטן מגדל קוקה" במקור, וגם האינדיאני-ילידי הראשון בנשיאות, כלומר אדם מאד עממי וחברתי. בדירת למורלס, בת מעל ל 1000 מ"ר יש את כול הנוחיות הקפיטליסטית (ג'קוזי, סאונה, חדר כושר ואולם קולנוע)…. שני המבנים המסורתיים שבחזית התמונה הם הקתדרלה הגדולה מימין, וארמון הנשיאות המסורתי הישן – "הארמון השרוף" – המבנה הוורוד החמוד שבצד שמאל. שניהם ניצבים ומהווים את הכיכר המרכזית של לה-פז – פלזה מוריללו. את שיגעון הגדלות אפשר להעריך לפי יחס הגודל של המבנים. בלה-פז אסרו על בניית בניינים גבוהים במרכז ההיסטורי בעיר – שמבניו נמוכים – כדי לשמר את הצביון והאופי של המרכז. האיסור, כמובן, לא חל על מלך העממיים – מורלס.
אבו מורלס עלה לשלטון בשנת 2006, אחרי שאירגן "התקוממות עממית" שהפילה את הנשיא הנבחר הקודם. בהמשך נבחר מורלס פעמיים לנשיאות ברוב גדול, היות והאינדיאנים-ילידים מהווים לפחות 80% מאוכלוסיית בוליביה. על פי חוקה חדשה שמורלס עצמו יזם והעביר בשנת 2009 לא יכול נשיא לכהן יותר משתי קדנציות של 5 שנים. אבל, העממי מורלס ראה כי טוב וחשקה נפשו בקדנציה נוספת. לשם כך פנה לעם במשאל עם ב 2018 אבל העם אמר "לא, מספיק" (העם דחה מפורשות את הצעת מורלס לאפשר לו קדנציה שלישית). בכול זאת הוא לא וויתר, והעביר החלטה בבג"ץ שלהם (בית הדין הגבוה) – שאפשר לו לבקש כהונה נוספת. מיותר לציין שדאג קודם לאייש את הבג"ץ בתומכיו הפוליטיים.
הבחירות לנשיאות נערכו לפני זמן קצר, ומורלס הכריז על ניצחון, אבל האופוזיציה לא קיבלה זאת. בבחירות היו אי סדרים וזיופים, כפי שאישרה גם משלחת של ארגון מדינות אמריקה. ההמונים יצאו לרחובות, והפגינו נגד מורלס, הפגנות גדולות ומהומות התרחשו בכול ערי בוליביה. ומורלס נאלץ התפטר ונפל בדיוק כפי שעלה ב 2006 לשלטון.
שימו לב למאמר המערכת הזה בניו יורק טיימס: "מורלס נפל אבל הבעיות של בוליביה ממשיכות". הבנתם את זה? כאשר "התקוממות עממית" מפילה שליט – זה "אביב העמים", "העם האמיץ התנער משלשלותיו", "השלטון העריץ והמושחת הופל!" "יחי העם". אבל – כאשר שלטון "עממי" (כמו זה של מורלס) הופל זה "מה אתם שמחים כול כך? הבעיות נשארו". "זה היה פוטש, הפיכה" ( coup ) . כלומר: הבעת צער מרומזת על נפילת השלטון ה"עממי" – למרות שהוא לא פחות עריץ או מושחת מהקודם, אבל הוא "עממי" (קרי סוציאליסטי – הסוג היחידי המקובל והתקין פוליטית….).
צרות של אחרים….
יעקב
כתיבת תגובה