באמצע כול הצרות עם הקורונה-וירוס והבחירות והרכבת הממשלה הבעייתית וכן צוללת שישית-לא צוללת שישית צצה פתאום כותרת חדשה-ישנה: "רפורמת המוניות טרם בוטלה חרף הבטחות נתניהו".
למה אנחנו והממשלה צריכים להתעסק ב"רפורמת המוניות" (מה זה לכול הרוחות?). הנה מסר לקברניטי המדינה: אתם פטורים מלעסוק בנושא זה. תרדו ממנו, ומתחבורה ציבורית (אוטובוסים) בכלל. העניינים יסתדרו הרבה יותר טוב (מבחינת הצרכן – כלומר הציבור הרחב) אם הממשלה לא תהיה מעורבת בזה.
הרגולציה של המוניות הוא נושא ישן וכאוב. זה התחיל עוד בימי המנדט – כאשר ממשלת הוד מלכותו גבתה מחיר גבוה עבור "מספר ירוק" – הוא רישיון מונית. למה לא? הזדמנות לקחת כסף מה"ילידים" (נייטיבס) לקופת הוד מלכותו. (אם כי גם במולדתם, אנגליה גבו מס גבוה עבור רישיון מונית). ממשלת ישראל ירשה את חוקי המנדט, וחוק זה, המכניס כסף טוב לקופת המדינה על חשבון הצרכנים – מצא חן בעיניה. כול דבר המכניס כסף ומגדיל את סמכויות השלטון הוא טוב בעיני הפוליטיקאים שבשלטון. בתחילה ממשלת ישראל לא הנפיקה רישיונות חדשים, ומחירי ה"מספר הירוק" בשוק המשני (השוק השחור) האמירו מאד. אח"כ הממשלה החלה להנפיק רישיונות מונית למיוחסים – דהיינו ל"נכי צה"ל" ולמפא"יניקים טובים ונאמנים. רישיון מונית (כמו מניה באגד) הבטיח פרנסה בשפע לכול החיים לזוכה המאושר. פרנסה בעזרת הממשלה, ועל חשבון הציבור של הנוסעים – כי התעריפים היו "מפוקחים" – כלומר גבוהים – לטובת הפרוטקציונרים. ולממשלה (כלומר לעסקנים הפוליטיים) היה עוד צ'ופר לחלק למקורבים.
אז נוצר מעמד של אריסטוקרטים, בעלי מספר ירוק, שהעבידו את הפרולים הפשוטים (הפרולטרים – כלומר הנהגים השכירים) תמורת משכורת תת מינימום. כמו ב"קואופרטיב" אגד (בעלי ה"מניה" לעומת השכירים – באג"ד עוד פינקו או בעלי המניה עם סובסידיות נדיבות והקצו להם בחינם נדל"ן בשפע – לתחנות…)
היום הממשלה יותר עממית ודמוקרטית – היא מנפיקה מספר ירוק למונית לכול דכפין, לא רק לפרוטקציונרים, במחיר שווה לכול נפש של 250 אלף ₪ טבין וטקילין.
עכשיו חוזרים לשאלה: למה צריך "מספר ירוק"? למה צריך פיקוח ממשלתי וקביעת מחירים? למה צריך "רפורמה"? (כלומר קביעת מחירים חדשה)?
הממשלה צריכה לצאת לחלוטין מנושא המוניות והאוטובוסים. יסיע כול אחד נוסעים במכוניתו ככול שעולה על רוחו. מי שרוצה לעשות מזה פרנסה קבועה – יבושם לו. מי שחלקית – גם כן טוב. מי שרוצה להקים תחנת מוניות או חברה או קואופרטיב של נהגי מוניות או כול דבר אחר – בכיף! מי שרוצה "אובר" (כמו בחו"ל) או "ליפט" או "גטט" או לעבוד עצמאית – מצוין. ייקבע המחיר בין הנוסעים לנהגי המונית, או על ידי החברות השונות, בתנאי תחרות חופשית.
אותו דבר בדיוק לגבי אוטובוסים. משרד התחבורה וגם הרשויות המקומיות לא צריכים להתערב כלל בנושא האוטובוסים. היכן שיש נוסעים יקפצו יזמים בעלי רכב ויספקו שרות. חלק באוטובוסים, חלק במיניבוסים, חלק במוניות או סתם רכבים פרטיים. (או טנדרים – כמו בכפרים הערביים). צריך לבטל כליל את החוק שאסור להסיע נוסעים ללא רישיון מיוחד מהממשלה. הממשלה (והרשות המקומית) לא צריכים לקבוע לא מסלולי קווים, ולא תעריפים, ולא מכרזים על "זיכיון" להפעלת קו, ולא תעריפים ולא כלום. כול זה לא רק התעסקות מיותרת אלא אף מזיקה. התערבות הממשלה אינה לטובת הציבור או לטובת הזקוקים לתחבורה ציבורית (הציבור). התערבות הממשלה היא רק לטובת הפוליטיקאים שרוכבים על המערכת, ושואבים ממנה סמכויות ותקציבים והטבות למקורבים.
קשה יותר לדמיין רכבות או רכבת תחתית ללא התערבות ממשלתית. אלה בעיות אחרות – בעיקר של מונופול טבעי. לא אכנס לזה כעת.
תחבורה מוטורית רגילה (מוניות, מיניבוסים ואוטובוסים) אפשר להסדיר מהיום למחר, ובקלי קלות, פשוט על ידי הסרת כול החסמים ומניעת ההתעסקות של הממשלה (והרשויות המקומיות) בנושא ויצא הציבור נשכר – בגדול.
יעקב
Thank you, I've recently been looking for info approximately this
topic for a while and yours is the best I have came upon so far.
But, what about the bottom line? Are you sure concerning the source?